מי בעד שוויון? שוויון בין ערבים ליהודים בישראל: סיכום מחקר עמדות עמותת סיכוי

Transcription

1

2 מי בעד שוויון? שוויון בין ערבים ליהודים בישראל: סיכום מחקר עמדות עמותת סיכוי כתיבה: נוהאד עלי ושי ענבר עריכה: רון גרליץ ויסמין הלוי

3 מי בעד שוויון? שוויון בין ערבים ליהודים בישראל: סיכום מחקר עמדות כתיבה: נוהאד עלי ושי ענבר עריכה: רון גרליץ ויסמין הלוי עיצוב ועימוד: מיכל שרייבר צילום העטיפה: קרן מנור / ActiveStills חוברת זו מופיעה באתר האינטרנט של העמותה: מותר ורצוי לצלם, להעתיק ולצטט מפרסום זה תוך ציון מפורט של המקור. אין לשכפל את הפרסום ללא רשות בכתב מהעורך. מחקר זה יצא לפועל תודות לתרומתם הנדיבה של: קרן פוהס Fohs Foundation פטסי לנדא Patsy Landa ירושלים רח' המשוררת רחל 17, בית הכרם, ירושלים טל' פקס jerusalem@sikkuy.org.il חיפה שד' בן גוריון 57, ת"ד 99650, חיפה טל' פקס haifa@sikkuy.org.il

4 תוכן העניינים 5 דבר המנכ"לים... 8 תקציר: ממצאים עיקריים, מסקנות והמלצות מבוא: ערך השוויון הקדמה: המחקר פרק א: שוויון האזרחים הערבים בעיני האזרחים היהודים: ממצאים ודיון... פרק ב: שוויון האזרחים הערבים בעיני עצמם: ממצאים ודיון סיכום והמלצות: חסמים והזדמנויות לקידום השוויון ועכשיו האחריות היא שלנו / רון גרליץ...

5

6 דבר המנכ"לים מחקר עמדות זה רואה אור בתקופה סוערת שבה עקרונות הדמוקרטיה הבסיסיים מותקפים והיחסים בין יהודים לערבים בישראל נמצאים במצב קשה. הממשלה המכהנת כיום נותנת לגיטימציה וכוח פוליטי חסר תקדים לגורמים שפועלים באופן שיטתי לצמצם את המרחב הדמוקרטי בישראל, מתנגדים לשוויון בין האזרחים הערבים והיהודים וחותרים לדה לגיטימציה של האזרחים הערבים ושל אזרחותם במדינה. ואולם היחסים בין יהודים לערבים ומעמדם של האזרחים הערבים מושפעים ממגמות שונות, ולעיתים אף מנוגדות. בד בבד עם הכוחות השליליים מתקיימת מגמה שונה. בעבודתנו מול משרדי הממשלה אנו נוכחים כי בקרב עובדים מסויימים במשרדי הממשלה גוברת המודעות להכרח לחלק את המשאבים בין האזרחים היהודים לאזרחים הערבים באופן שוויוני יותר ולתקן את העוול והאפליה המתמשכת. אנו ערים גם לפעילות אינטנסיבית של ארגוני חברה אזרחית הפועלים לשינוי המגמות השליליות ולבניית תשתיות מוצקות לחברה דמוקרטית, משותפת ושוויונית. מחקר העמדות המוצג בפניכם מאפשר לזהות את מאפייני דעת הקהל המזינים את שתי המגמות, החיובית והשלילית, את עוצמתם ואת מורכבותם ואת גורמי העומק שלהם. עמותת סיכוי ארגון משותף לאזרחים הערבים והיהודים היא מנושאי הדגל של המאבק לקידום שוויון בין האזרחים הערבים והיהודים בישראל. אנו מאמינים שהשוויון בין כל אזרחי המדינה צריך להיות אבן הפינה של כל דמוקרטיה, חברה ומדינה. לשם כך אנו עוסקים, בין השאר, בשינוי מדיניות. צעד ראשון לשינוי בתחום זה הוא שינוי התודעה של מקבלי ההחלטות, שכן למרות החוקים והתקנות בבירוקרטיה הממשלתית, התודעה היא עדיין גורם מפתח המשפיע על דרכי עיצובה של המדיניות הממשלתית וביצועה. לפיכך, מידע סדור לגבי עמדות הציבור היהודי כלפי הציבור הערבי, התמיכה בשוויון בקרב האזרחים היהודים והבנת התודעה של כלל האזרחים בישראל לגבי סוגיית השוויון הם כלי עבודה הכרחי לכל מי שמבקש להשפיע על מדיניות הממשלה. גם גורמי השלטון, בדרג הפוליטי ובדרג המקצועי, בודקים את מידת התמיכה שיש למהלכי מדיניות המקדמים שוויון. תמיכה ציבורית )ככל שקיימת( במדיניות לצמצום פערים היא אפוא גורם שללא ספק מזרז ודוחף מהלכים מסוג זה, אף כי השלטון אחראי לממש את השוויון גם אם רוב הציבור מתנגד לכך. ידוע שהיחסים בין האזרחים הערבים והיהודים בישראל הם יחסים קונפליקטואליים. לפיכך, חשוב עוד יותר ללמוד על העמדות של כל אחד מהצדדים כל אחד בפני עצמו, לאור גיבושו הלאומי והתרבותי ומיצובו במבנה הפוליטי והחברתי בישראל. מי בעד שוויון? 5

7 שהרי לפעמים העמדות משפיעות זו על זו, ופעמים רבות העמדות הנתפסות של הצד השני מהוות הצדקה לעמדות מסוג מסוים. טענות דוגמת "עקרונית אני תומך בשוויון אבל כיוון שהערבים לא רוצים להיות חלק מהמדינה אני מתנגד לכך", או "היהודים לא מוכנים לוותר על אף פריבילגיה ולכן אני לא מאמין שיהיה שוויון" הן נפוצות ומעצבות את העמדות ואת ההתנהגות של האזרחים ושל קובעי המדיניות. אך אותן עמדות נתפסות הן לעיתים אמיתיות ולעיתים מדומיינות. מכאן בא הצורך בביצוע מחקר עמדות שייתן לנו תמונת מצב עדכנית ומורכבת שתכלול היבטים רבים ככל האפשר של הדעות, התפיסות וההתנהגות של החברה בישראל כלפי שוויון האזרחים הערבים, ולאתר את הגורמים המזינים ומחזקים עמדות אלו. המחקר בדק לא רק את מידת הרצון בשוויון; העמקנו ובדקנו גם את סוגי השוויון שבהם מעונינים האזרחים, המחיר שכל צד )יהודים או ערבים( מוכן לשלם למען קידום השוויון, הציפייה של כל צד מהצד השני, ההתניות שכל צד מעמיד בפני הצד השני, ולבסוף מידת הרצון של האזרחים ליצור חברה משותפת ובאילו תנאים. מחקר עמדות הוא כלי שדרכו ניתן להתחקות אחרי הלכי רוח בציבור. הוא פותח צוהר לדעות ולעמדות של הנסקרים והמרואיינים ומהן אפשר להסיק מסקנות על אודות הכלל. תוצאות המחקר נתונות כמובן לפרשנויות שונות, וחלקן מובאות במסמך זה. המחקר מעמיד זו מול זו את עמדת האזרחים, יהודים מול ערבים, ומצייר תמונת מצב מורכבת המאפשרת לאתר נקודות פריצה שאפשר לחולל באמצעותן שינוי חיובי במסגרת מהלכים לקידום שוויון. במסגרת מהלכים אלו, תוצאות המחקר עשויות לסייע למגוון אסטרטגיות פעולה: אדבוקציה, לוביזם )שדולה(, פעילות ציבורית, מסע הסברה ועוד. המחקר המקיף שלפניכם, שנוצר בתהליך מורכב וארוך ודרש מאמץ מרוכז של אנשים רבים, כולל שיטות כמותיות ואיכותניות גם יחד, והוא תוכנן, בוצע ונותח על ידי אנשי מקצוע יהודים וערבים. בלי להקדים את המאוחר, חשוב לומר כבר עכשיו כי הממצאים העולים ממנו חדשניים וחלקם מפתיעים. המחקר מצא תמונה רב ממדית ובמקרים רבים שונה מן התפיסה המקובלת בדבר עמדותיהם הן של האזרחים היהודים והן של האזרחים הערבים. בין השאר, הממצאים מעידים על תמיכה מסוימת )לכל הפחות הצהרתית( במהלכים ליצירת חברה שוויונית בישראל. בראש ובראשונה, אנו מבקשים להודות לשלום )שולי( דיכטר, המנכ"ל השותף הקודם של סיכוי, אשר יזם את המחקר, גייס את המשאבים לעריכתו והוביל אותו עד לפרישתו מעמותת סיכוי בינואר שולי סבר כי חשוב להביא את המחקר לכלל סיום ועודד אותנו להמשיך במהלך גם אחרי סיום תפקידו. על כך מגיעה לו תודה והערכה. 6 מי בעד שוויון?

8 אנו מבקשים להודות לד"ר נוהאד עלי וד"ר שי ענבר, שטרחו על מלאכת המחקר, עיבוד התוצאות והכתיבה. תודה לצוות המומחים אשר סייעו בראשית הדרך: פרופ' סמי סמוחה, ד"ר אסעד גאנם, ד"ר שרה אוסצקי לזר ופרופ' מוחמד חאג' יחיא. תודה מיוחדת לגב' לאה פס ומר חיים לפיד אשר ערכו את קבוצות המיקוד בקרב האזרחים היהודים והצליחו להמשיג את התוצאות בדרך מרתקת אשר היוותה בסיס איתן למחקר. כמו כן אנו מודים לעלא חמדאן מצוות סיכוי על הערותיו המועילות בשלבי סיום הכתיבה. תודה רבה לתורמים, לגב' פטסי לנדא וקרן פוהס, אשר זיהו את החשיבות שבקיום מחקר עמדות מסוג זה, מימנו אותו ועודדו אותנו להמשיך בו למרות כל הקשיים. תודה מיוחדת וגדולה לעורכת יסמין הלוי, אשר סייעה במקצועיות, במסירות ובשקדנות להפוך את הטקסטים והנתונים שהגיעו ממקורות שונים לטקסט העומד כעת לפניכם. אנו מאחלים לכם קריאה מהנה ומעמידים את תוצאות מחקר זה לרשות כל מי שרוצה להבין טוב יותר את החברה בישראל. חשוב אף יותר לכל מי שפועל למען יצירת חברה שוויונית, דמוקרטית ומשותפת בישראל. בברכה, רון גרליץ ועו"ד עלי חייידר, מנכ"לים שותפים, עמותת סיכוי מי בעד שוויון? 7

9 תקציר: ממצאים עיקריים, מסקנות והמלצות המחקר שלפניכם בדק את עמדותיהם של אזרחים ערבים ויהודים בנוגע לשוויון. ייחודו של המחקר הוא שילוב של שיטות מחקר כמותניות ואיכותניות: סקר עמדות סטטיסטי וכן קבוצות מיקוד, ובקרב הערבים גם ראיונות עומק עם מנהיגי ציבור. באמצעות שילוב השיטות ניתן היה לברר לא רק את מידת הרצון בשוויון; העמקנו ובדקנו גם את סוגי השוויון שבהם מעוניינים האזרחים, המחיר שכל צד )יהודים או ערבים( מוכן לשלם למען קידום השוויון, ואת התנאים שכל צד מעמיד בפני הצד השני. הממצאים חושפים עמדות מורכבות של היהודים, וכן כמה מחלוקות עמוקות וקשות לגישור בין ערבים ליהודים, אך הם מפתיעים בפתיחות של היהודים כלפי מצוקותיהם של הערבים, בהכרה רחבה באי שוויון וברצון לשנות מצב זה: רוב ברור של היהודים )74%( מכירים בכך שהאזרחים הערבים מופלים לרעה במידה זו או אחרת, ורבים מהם הביעו אמפתיה למצבם. 60% מהיהודים סבורים כי קידום השוויון של האזרחים הערבים הוא אינטרס של המדינה. חוסר השוויון של אזרחי ישראל הערבים מפריע ליותר ממחצית מהאוכלוסייה היהודית בישראל )53%(. כמעט 40% מהיהודים מוכנים לתוכנית לצמצום פערים גם אם תפגע בהם אישית, כלומר הם מצהירים על מוכנות לשלם מחיר אישי כדי לצמצם את הפערים. אלה ממצאים חיוביים מרכזיים של המחקר בקרב היהודים, והם מעידים על בסיס תמיכה איתן במהלכים לקידום שוויון. עוד ממצא דרמטי של המחקר הוא התמיכה הרחבה בהשתלבות האזרחים הערבים. בקרב האזרחים הערבים יש תמיכה גורפת בהשתלבות כלכלית )88%(, פוליטית )81%( וחברתית )78%(. אצל היהודים המספרים נמוכים יותר, בעיקר בתחום הפוליטי, ובכל זאת, הרוב תומך בשילובם הכלכלי, הפוליטי והחברתי )70%, 52%, 65% בהתאמה(. התמיכה של שתי הקבוצות בהשתלבות, המהווה בסיס לחברה משותפת, היא אחד הממצאים החיוביים של המחקר. אצל הערבים נמצא קשר בין המגדר ובין הנכונות להשתלבות בחברה הישראלית. יותר מ 86% מהנשים הערביות תמכו בהשתלבות חברתית )אחוז גדול מזה של הגברים(, ומתחו ביקורת על החברה הערבית ושמרנותה. 8 מי בעד שוויון?

10 בסוגיה אחת יש תמימות דעים בין האזרחים היהודים והערבים בישראל השאיפה לשלב את הערבים בחברה הישראלית תוך שמירת הפרדה מסוימת בין שתי קבוצות האוכלוסייה. 59% מהאזרחים היהודים הביעו תמיכה בחיים בנפרד )כלומר ביישובים נפרדים או בשכונות נפרדות(, אך במעמד שווה. אף קבוצה לא מעוניינת בחיים משותפים מבחינת מגורים ומערכות חינוך אך יש כאמור ציפייה לשילוב בחיים הכלכליים והחברתיים. שתי הקבוצות מבקשות לשמור על מסגרות נפרדות, ובד בבד לצמצם את האי שוויון. האזרחים הערבים מודעים היטב להשלכות השוויון, ובמיוחד להיבט ההשתלבות בחברה הישראלית, אך אינם נרתעים מכך, במיוחד הנשים. נקודות המחלוקת העמוקות ביותר בין ערבים ליהודים נוגעות לשותפות במשאבים הסמליים ולשוויון בנוגע לאופי המדינה. 90% מהמשתתפים הערבים אמרו כי הם רואים את עתידם במדינת ישראל, אך סברו גם כי אופיה כמדינה יהודית מנציח את מעמדם ומשעתק את נחיתותם כמיעוט שולי במדינה, והם תופסים אותו כמכשול עיקרי בדרך לשוויון. רוב האזרחים הערבים )כ 80% ( דורשים שוויון הן כאזרחי המדינה והן כמיעוט לאומי: שוויון סמלי לאומי עקרוני ושוויון בחלוקת המשאבים. בקבוצת המיקוד של הפעילים הפוליטיים סברו כולם שרק שינוי אופיה של המדינה יוכל להביא לשוויון מלא. ממוצע של כ 70% מהערבים פסימיים בנוגע לסיכויי השוויון בישראל, גם אם הממשלה, הרוב או המיעוט יפעלו לקידומו. זהו ממצא חשוב ומטריד של מחקר זה. מרבית אזרחי ישראל היהודים תופסים את זהותה היהודית של המדינה כאקסיומה; זוהי מבחינתם מהותה והצדקת קיומה. לפיכך, החסם הברור, המוצק והקשיח ביותר בפני שוויון מלא הוא חוסר הנכונות של האזרחים היהודים לוותר על האופי היהודי של המדינה, בזהותה ובשליטה בה: ההמנון, השפה, הדגל, חוק השבות וראש הממשלה. הרוב המכריע אינו מוכן לשוויון בתחום זה. האזרחים היהודים מצפים מן האזרחים הערבים שישלימו עם מצבם כמיעוט ולא ינסו להגיע לשוויון מלא ברמה הלאומית והסמלית. יתרה מזו: חלק מן הרוב היהודי המעוניין לשלב את הערבים בחברת הרוב מבקש מהם לשנות חלקים בזהותם. ממצאים אלה מעידים על פער גדול וחוסר התאמה בין העמדות של יהודים וערבים בישראל. המחקר העלה כי גם סוגיית ה"שירות" נמצאת במחלוקת עמוקה. 74% מהאזרחים היהודים בישראל חושבים כי האזרחים הערבים צריכים לשרת שירות צבאי או אזרחי כלשהו. מן הממצאים עולה שהשירות נתפס בעיניהם כביטוי לנכונותם של הערבים להשתלב במדינה ולהזדהות עימה. עמדת הערבים בנושא היא הפוכה: רק 28% השיבו שהאזרחים הערבים צריכים לוותר יותר במחלוקת על שירות מסוג כלשהו. כאן פעורה בין האזרחים היהודים לערבים תהום המציבה אתגר למערכת היחסים ביניהם. כל הסכמה בנושא זה אשר תהיה משותפת הן להנהגה של החברה הערבית והן לשלטונות המדינה תוכל להוות מנוף להגדלת התמיכה בשוויון. מי בעד שוויון? 9

11 בסך הכול, כפי שטוען רון גרליץ בפרק הסיום, הממצאים מראים שאפילו במציאות של היום אין בסיס לתפיסה שהרוב תומך באותם גורמים שליליים הפועלים נגד שוויון ושותפות, ולכן גם אין אינדיקציה שהיחסים בין יהודים לערבים עומדים בפני החרפה: כל הגורמים והכוחות החיוביים הפועלים לקדם שוויון ושותפות נשענים על בסיס תמיכה ציבורי רחב שאותר במחקר. אם הקבוצה התומכת בשוויון )בניגוד למגמות הדוחפות להחרפה( תנהיג רצף של פעולות ומעשים שיצטברו למסה קריטית, אפשר יהיה לחולל שינוי במציאות. בנוגע למחלוקות העומק טוען רון גרליץ בפרק הסיום כי אפשר לחולל שיפור ניכר במצב גם בלי להגיע להסכמות בכל המחלוקות העומדות על הפרק, אך הדבר לא צריך להחליש את חובתנו לחתור אליהן. על הנהגת המדינה והנהגתם של האזרחים הערבים מוטלת חובה לפעול באופן אקטיבי לגיבוש הסכמות אלה בשני הצדדים. הדוח מזהה כמה הזדמנויות לקידום מצבם של הערבים לקראת שוויון. בקרב היהודים, השילוב של הכרה באי שוויון יחד עם הנכונות לפעול לצמצומו אף במחיר של פגיעה אישית מעיד על כיוון של פריצת דרך. יהודים רבים העידו שהיו רוצים לחיות במדינה שוויונית יותר, אך לרבים מהם יש תחושה שהמצב הנוכחי נובע מחוסר ברירה, ולכן הם מצדיקים אותו. לפיכך הם חיים במעין דיסוננס קוגניטיבי הנובע מן הסתירה בין תמיכתם בערכים דמוקרטיים ובין השלמתם עם האי שוויון במדינה. דיסוננס זה, אם ינוצל כהלכה באמצעות הדגשת הסתירות הפנימיות בעמדותיהם של היהודים, עשוי לעורר מוטיבציה לשינוי. פתרון אפשרי אחד יכול להיות התקדמות משמעותית לשוויון מלא במישור הכלכלי, תוך המשך הדיון על הסוגיות הנתונות במחלוקת. חשוב להשתמש בנכונות של האזרחים היהודים לעגן בחוק חלוקה שוויונית וצודקת יותר של המשאבים, כך שיותר תקציבים יגיעו לאזרחים הערבים. חשוב לפעול גם מול ההנהגה הפוליטית של האזרחים הערבים, ובעיקר לספר למנהיגים על מידת הנכונות של היהודים לקידום השוויון ועל מגבלותיה. במקביל לפעילות הסברתית בקרב האזרחים היהודים והערבים, חשוב לפעול גם בקרב מקבלי ההחלטות: להבהיר להנהגת המדינה כי הציבור היהודי בישראל נכון לקדם שוויון משמעותי יותר לאזרחים הערבים. פעילות זו תקל על השלטון לנקוט פעולות מעשיות לקידום השוויון. המחקר העלה אם כן שלצד מחלוקות עומק הנראות בשלב זה קשות לגישור, רוב האזרחים מעוניינים בשוויון ורוצים להסדיר את מערכת היחסים בין יהודים לערבים בישראל. 10 מי בעד שוויון?

12 מבוא: ערך השוויון השוויון הוא עיקרון מרכזי במשטר דמוקרטי, ועליו להיות ערך יסוד של כל חברה צודקת. ערך השוויון שולל אפליה או העדפה של בני אדם מטעמים של גזע, צבע, מין, לשון, דת, השקפה, לאום, מוצא, מעמד חברתי, נטייה מינית וגיל. יחס לא שוויוני פוגע בכבוד האדם ובערך העצמי שלו, גורם לתסכול, לתחושת חוסר שייכות לחברה ואי רצון ליטול בה חלק, ולפיכך הוא פוגע לא רק ב פ ר ט אלא גם בחברה כולה. בחברות רבות נחשב השוויון לאידיאל. 1 הוא מבטא מחויבות לעניים, לנכים, למיעוטים ועוד. נדמה לנו כי הרעיון נטוע עמוק בטבע האדם, עד כדי כך שבימינו קשה להעלות על הדעת חיים בלא רעיון השוויון, 2 אך למעשה השוויון בין בני אדם ובוודאי יישומו בפועל אינו מובן מאליו כלל. שיח השוויון מבחין בין שתי גישות עקרוניות לפירוש הזכות לשוויון: שוויון פורמלי טכני ושוויון מהותי. לפי הגישה הראשונה, שוויון משמעו יחס שווה למי שמצויים במעמד זהה בנסיבות דומות. הגישה השנייה, המהותית, גורסת כי שוויון בתוצאה הוא היעד שיש לשאוף אליו, ולפיכך מן הראוי להתחשב בנתוני פתיחה שונים )או בהבדלים אחרים( בין בני אדם או בין קבוצות. לפיכך, התפיסה הרווחת ביותר של השוויון בקרב חוקרים, ובמיוחד במערב, היא תפיסתו של אריסטו, שעל פיה יש לתת יחס שווה לשווים ויחס שונה לשונים בהתאם לשוני ביניהם. האי שוויון בין בני אדם בתחומים שונים מהווה בדרך כלל נקודת מוצא לדיון. מטבעם אין בני האדם אחידים או שווים, אך השוני ביניהם אינו סותר יחס שוויוני אל בני אדם כבני אנוש, כסובייקטים מוסריים וכנושאי זכויות יסוד. מדיניות המיישמת את עקרון השוויון יכולה להצדיק הן יחס שוויוני במטרה להתגבר על הבדלים הנתפסים כלא רלבנטיים )כגון הדרה בגלל צבע או מוצא(, והן חריגה ממנו מתוך התחשבות בהבדלים הנחשבים כרלבנטיים, כמו למשל הנהגת העדפה מתקנת בקבלה למקומות עבודה ומוסדות להשכלה גבוהה. תכונתו המבלבלת ביותר של מושג השוויון כפי שהוא מוכר לנו בחיי היומיום היא שהוא מציין בה בעת גם מצב עניינים קיים, גם ערך שיש לשאוף אליו וגם זכות הן 3 זכות "טבעית" והן זכות חברתית או משפטית. תפיסת השוויון בישראל במגילת העצמאות של מדינת ישראל מצוין: "מדינת ישראל תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה ]...[ תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות ]...[ אנו קוראים גם בתוך התקפת הדמים, הנערכת עלינו זה חודשים לבני העם הערבי תושבי מדינת מי בעד שוויון? 11

13 ישראל לשמור על השלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה..." היהודים בתפוצות לחמו במשך דורות על שוויון חופש האמונה, על שוויון בזכויות הפרט ועל שוויון בזכויות המיעוטים ומילאו תפקיד מרכזי בתנועות לשוויון כלכלי חברתי ברחבי העולם. אך בישראל, שיח השוויון הכלכלי בפרט והשוויון בכלל הוא חלק משיח אליטיסטי 4 שאינו מעסיק את רוב הציבור היהודי. כפי שעולה מתוצאות המחקר שלפנינו, גם המשמעויות של השוויון בקרב הציבור היהודי בישראל אינן אחידות וכוללות סתירות פנימיות רבות. כמו שאמר פרופ' אהרון ברק, לשעבר נשיא בית המשפט הגבוה לצדק: "אני חושב שאם תשאלו יהודי אם הוא בעד שוויון זכויות לערבים, הוא יגיד 'כן, בוודאי'. אם תשאלו אותו אם הוא בעד לזרוק את הערבים לים, הוא גם יגיד שכן, והוא אינו רואה כל סתירה בין הדברים." סמוחה מסביר כי הדומיננטיות של היהודים, הנהנים מעדיפות ברורה בגישה לכל המשאבים, אינה מאפשרת תחרות שווה על משאבים ועל עיצוב "הטוב המשותף" בין יהודים לערבים. 5 מצב זה אינו עולה בקנה אחד עם תפיסת השוויון. הראבן 6 מציין כי גם מקץ 50 שנות קיום מדינת ישראל, בני הנוער ]היהודים[ עדיין לא הפנימו שהמדינה, מתוקף ערכיה, חייבת להיות מדינת שוויון אזרחי גם לאזרחיה הערבים. בשל היעדר הגדרה משפטית רשמית למושג שוויון בישראל, והעובדה כי ישראל היא אחת המדינות הבודדות במערב שלא עיגנה בחוק את זכותו של האדם לשוויון בכל תחומי חייו, נדרשו בתי המשפט לפסוק בסוגיות כאלו פעמים רבות. באחת הפסיקות של בג"ץ נקבע כי "תפיסת השוויון משמעותה יחס שווה לשווים ויחס שונה לשונים. הפליה משמעותה יחס שונה אל שווים ויחס שווה אל שונים." 7 בית המשפט העליון נאלץ להוות מקור לביסוס חובתן של רשויות השלטון לנהוג בשוויון כלפי אזרחי המדינה. הזכות לשוויון בישראל הוכרה אפוא בפסקי דין רבים של בית המשפט העליון, והיא נחשבת חלק מן הזכות לכבוד, אשר נכללה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. חוקים אחרים נחקקו כדי להגן על השוויון בתחומים מסוימים, כגון חוק שיווי זכויות האישה או חוק שוויון זכויות בעבודה. זכויות המיעוט במשטר דמוקרטי בדוח ועדת אור נכתב: יחסי מיעוט ורוב הם בעייתיים בכל מקום, ובמיוחד במדינה המגדירה את עצמה על פי לאומיותו של הרוב. לדילמות המתעוררות במדינה כזו אין למעשה פתרונות מושלמים ויש גם הטוענים כי קיים ניגוד מהותי בין עקרונות מדינת לאום רובנית לבין עקרונותיה של דמוקרטיה ליברלית. בכל מקרה, כינון הרמוניה סבירה ביחסי רוב ומיעוט היא משימה קשה המוטלת על כל מגזרי החברה. משימה זו מחייבת מאמץ מיוחד מצד 12 מי בעד שוויון?

14 מוסדות המדינה המבטאים את ההגמוניה של הרוב, וזאת על מנת לאזן את היפגעותו של המיעוט כתוצאה מנחיתותו המובנית מספרית והשפעתית. הימנעות ממאמץ כזה, או עשייתו באופן בלתי מספק, יוצרת בקרב המיעוט תחושות קיפוח ומציאות של קיפוח, אשר עלולות להחמיר במרוצת הזמן. מאפיינים אלה תופסים גם לגבי מצבו של 8 המיעוט הערבי במדינת ישראל, אשר מבחינות רבות מופלה לרעה. תביעתם הראשונה של נציגי קבוצות מיעוט היא התביעה לשוויון מלא. תביעה זו משקפת את העובדה הידועה כי חברי קבוצות רוב נוטים להפלות בני קבוצות מיעוט, הן בשל נטייה לנהוג הפליה ב"אחרים" בכלל והן בגלל חולשתם הפוליטית של בני קבוצות מיעוט. בעוד השאיפה להשגת שוויון למיעוטים היא בסיסית בכל חברה דמוקרטית ליברלית, הדרכים להשגתו נתונות לוויכוח. מבחינה אתנית, לאומית ותרבותית, יותר מ 90% ממדינות העולם מוגדרות כיום כמדינות פלורליסטיות. 9 מערכת היחסים בין המדינה למיעוטיה תלויה באופי המדינה, בסוג המשטר, ובמאפייני המיעוט וגודלו. הסדרת מערכת יחסים זו היא אחד האתגרים הגדולים ביותר של חברה אזרחית מודרנית. מיעוטים מבקשים בדרך כלל זכויות קיבוציות, בנוסף לזכויות המוענקות לחברי קבוצת מיעוט כפרטים. תכליתן של זכויות קיבוציות היא לסייע לבני קבוצת המיעוט לשמר את זהותם ואת ייחודם התרבותי 10 באמצעות ניהול עצמי של תחומי חיים שונים, מערכת חינוך בשפת המיעוט שבה נלמדים תכנים הנקבעים על ידי הנהגת 11 המיעוט, חופש דת ופולחן וכו'. מימוש זכויות המיעוטים בישראל: המקרה של המיעוט הערבי פלסטיני בדצמבר 2010 מנתה אוכלוסיית ישראל כ 7.6 מיליון תושבים, כחמישית )כ 20% ( מהם ערבים )כולל תושבי מזרח ירושלים שאינם אזרחים( וכ 17% מהם אזרחים ערבים. לאזרחים הערבים הפלסטינים בישראל כמה זכויות מיעוט. מצד אחד יש להם זכויות פוליטיות והם זכאים לבחור ולהיבחר למוסדות המדינה כמו לכנסת ולרשויות המקומיות. ישראל גם מכירה בזכותן של קבוצות המיעוט בישראל לשמור על ייחודן בתחומי דת, לשון ותרבות, אולם אלו זכויות חלקיות: הן פחותות מזכויותיה של קבוצת הרוב, ולכן מימושן הוא חלקי. מצד שני, במציאות קיימת אפליה בהקצאת משאבים לאזרחים הערבים בכלל ולרשויות המקומיות הערביות בפרט )להרחבה ראו מדדי השוויון של עמותת סיכוי בשנים האחרונות(. יש אפליה בתעסוקה ובקבלה למקומות עבודה בשוק הפרטי והציבורי, אין שיתוף של מפלגות ערביות בשלטון והן מעולם לא הוזמנו להשתתף בקואליציה )יוצאת דופן היא ממשלת רבין השנייה, שהיתה במשך שנתיים ממשלת מיעוט שבה המפלגות הערביות היו לשון מאזניים וחלקן היוו חלק מי בעד שוויון? 13

15 מהגוש החוסם שאפשר את כהונתה וגרמו להסטת תקציבים אל היישובים הערביים. לכן יש הטוענים כי היו למעשה שותפות לשלטון אף כי לא באופן פורמלי(. משמעותה של מדינת לאום יהודית הגדרתה של ישראל כמדינת העם היהודי היא מטרה לביקורת נוקבת מצד הטוענים כי מדינה המוגדרת כיהודית אינה עולה בקנה אחד עם שוויון אזרחי ולאומי. את ביטוייה של הביקורת אפשר למצוא בין היתר במסמכי החזון העתידי שפרסמו אנשי רוח ואינטלקטואלים ערבים אזרחי ישראל בשנת באחד המסמכים נטען: מערכת המשפט הישראלית כוללת מספר חוקים מרכזיים המייצרים )ועל כן מנציחים( את אי השוויון בין יהודים לערבים בישראל באופן גלוי jure(.)de הנורמה המשפטית עצמה הינה נורמה הנוטה בגלוי לטובת קבוצת הרוב. הטיה זו שרירה לא רק בתחומים הסימבוליים, כגון דגל המדינה וסמליה, היא מחלחלת עמוק ומשפיעה גם על מעמדם המשפטי של הערבים הפלסטינים בישראל בתחומים יסודיים בחייהם. תלות רשמית זו גורמת לקלאסיפיקציה רשמית פומבית של האזרחות הישראלית: אזרחות סוג א', שאותה נושא אזרח הנהנה מההעדפה הקאנונית הנ"ל; ואזרחות סוג ב' ו ג', שאותה נושא זה שהעדפה זו נשללת ממנו. ]...[ הגדרתה הרשמית של ישראל כמדינת העם היהודי היא בבחינת חומה אידיאולוגית 12 מבוצרת בפני אפשרויות הנהגת שוויון מהותי מלא לאזרחיה הערבים. מדינת ישראל מוגדרת כמדינת העם היהודי, ובכך היא מדינתם של כל בני הלאום היהודי. לפיכך, האזרחים הערבים פלסטינים אזרחי המדינה אינם יכולים להזדהות עם סמליה, הכוללים מוטיבים יהודיים. אופיה של ישראל כמדינה יהודית משליך גם על יישום הזכות לשוויון: ליהודים ניתנת עדיפות על פי חוק השבות, המאפשר את עלייתם של יהודים בלבד ומקנה להם אזרחות אוטומטית. זכות זו אינה מוקנית לערבים שנולדו בארץ וברחו או גורשו ממנה במהלך אירועי הנכבה הם ובני משפחתם. 14 מי בעד שוויון?

16 הקדמה: המחקר מטרת מחקר העומק שלפניכם היא כפולה: 1. לקבל תמונת מצב עדכנית ומורכבת שתכלול היבטים רבים ככל האפשר של הדעות, התפיסות וההתנהגות של הציבור הישראלי כלפי שוויון האזרחים הערבים בישראל, ולאתר את הגורמים המזינים ומחזקים עמדות אלו. 2. לאתר נקודות פריצה שאפשר לחולל באמצעותן שינוי לקדם שוויון באופן כללי או למקד סביבן מסע הסברה. הממצאים העולים מהמחקר יכולים להפתיע בפתיחות וברגישות של האוכלוסייה היהודית ובמורכבות עמדותיה לגבי קשייהם של האזרחים הערבים בישראל ובהבדלים בין קבוצות שונות בתוך הציבור הערבי בנוגע להיבטים מסוימים של סוגיית השוויון. אין הכוונה כאן לעסוק בהיבטים המשפטיים של השוויון, אלא בעמדות ובהבדלים בעמדות בנוגע לקיומו, חשיבותו בתחומים שונים, האחריות לו והסיכויים לממשו. מחקרים רבים הראו כי מעוטי יכולת בכלל ומיעוטים ממעמד סוציו אקונומי נמוך נוטים לתמוך בשוויון כערך ובשוויון כלכלי בפרט. כל מדיניות שמיועדת לצמצם פערים סוציו אקונומיים, אם תיושם כהלכה, רק תיטיב עמם ותשפר את מצבם. האזרחים הערבים נמנים ברובם עם השכבות המוחלשות בישראל, ולכן טבעי היה לצפות שיתמכו בערך השוויון, אך עמדותיהם כלפי סוגיות רבות, כולל כלפי שוויון, נקבעות על פי שייכותם האתנו לאומית ולא רק על פי מצבם החברתי כלכלי. ניסינו להתמודד עם המשמעויות השונות של השוויון תוך ניסיון לעמוד על עמדותיהם של ערבים ויהודים סביב הצורך בשוויון: הצורך בהשתלבות חברתית, תרבותית, כלכלית ופוליטית בחברה הישראלית; הבדלים בתפיסת השוויון; הזכות לשוויון; האחריות לאי שוויון; והנכונות לוויתורים בדרך להשגת שוויון סימבולי )כמו אופי המדינה וייצוג הולם בסמליה( תמורת שוויון חומרי, חלוקת משאבים הולמת ונכונות לשירות כלשהו כחלק מחובות האזרח. המחקר בחן את הנושאים האלה: עמדות כלליות לגבי שוויון בין בני אדם כיצד נתפס נושא השוויון ומהי המשמעות המיוחסת לו? יחסו של הציבור היהודי לערבים כמה מגע יש ליהודים עם ערבים? אילו תפיסות רווחות לגבי אפליית ערבים בפועל? עמדות כלפי שוויון בין יהודים לערבים בישראל מה מידת ההסכמה/ההשלמה עם האי שוויון? מי תומך בשוויון בין יהודים לערבים? מי בעד שוויון? 15

17 הגורמים שנתפסים כתנאי לשוויון מלא בין יהודים לערבים מהם גבולות השוויון הנתפס כרצוי ו/או אפשרי? הגורמים האחראים לאי שוויון בין יהודים לערבים מהם לדעת המשתתפים הגורמים המסבירים את המצב הקיים? מי צריך לוותר במחלוקות השונות בין יהודים לערבים כדי להגיע לשוויון מהי הנכונות לחולל שינוי ומהן ההתניות לשינוי? מה צריך להתקיים כדי שניתן יהיה לקדם בישראל שוויון בין יהודים לערבים, ואיך אפשר לחולל את השינוי ברמה האסטרטגית והטקטית? מחקר זה ייחודי משתי בחינות: ראשית, מבחינה מתודולוגית הוא כלל שילוב של מחקר כמותי ואיכותני. שנית, המחקר התמקד אך ורק בסוגיית השוויון על כל מרכיביה: בנכונות של קבוצות המיעוט והרוב לוויתורים כדי להגיע לשוויון, בהבחנה בין סוגים שונים של שוויון בתחומים שונים, ובבחינת העמדות בנוגע לעומקו והיקפו בקרב קבוצות רבות באוכלוסייה. בשנים האחרונות, ובמיוחד מאז אוקטובר 2000, עלה נושא השוויון לסדר היום הציבורי כמנבא דפוסי התנהגות בקרב האזרחים הערבים. מחקר זה התבסס על היכרות מעמיקה עם ההתפתחויות הללו, עם מחקרים קודמים בנושא ועם התובנות שעלו מהם. לבסוף, מלבד התובנות והפרשנות במחקר אודות עמדות הציבור, המחקר כולל גם כמה המלצות מעשיות לקידום השוויון בישראל. מתודולוגיה כאמור, המחקר נערך בשיטות כמותיות ואיכותניות גם יחד. בצד הכמותי נערך הן בקרב היהודים והן בקרב הערבים סקר באמצעות שאלון. מתוך כוונה להתאים את השאלות לאוכלוסיה הנחקרת נשאלו היהודים שאלות המתאימות להם, והערבים נשאלו שאלות אחרות המתאימות להם; בצד האיכותני נערכו קבוצות מיקוד של ערבים ושל יהודים, וציטוטים מפי המשתתפים בקבוצות המיקוד מובאים לכל אורך המחקר. אצל האזרחים הערבים היה מרכיב נוסף: כדי להעמיק את ההיכרות עם עמדותיהם ערכנו, בנוסף לסקר הכמותי וקבוצות המיקוד, גם ראיונות עומק עם מנהיגי ציבור ראשי מועצות מקומיות, אנשי דת, חברי כנסת ממפלגות שונות וכו'. משתני העמדות במחקר זה נותחו על פי המשתנים הבאים: דת ומידת הדתיות, מגדר, גיל, השכלה, עיור ואזור מגורים )גליל, משולש, נגב וערים מעורבות אצל האזרחים הערבים(, מאפייני יישוב המגורים )קיבוצים, התנחלויות או יישובים אחרים אצל היהודים(, ותק בארץ )יהודים עולים או ותיקים( וכו', כדי לעמוד על הבדלים הנובעים ממשתנים אלה )למשל הבדל בין עמדותיהם של נשים וגברים(. 16 מי בעד שוויון?

18 אוכלוסיית המחקר, תהליך הבדיקה ואיסוף הנתונים בקרב היהודים הוגדרה אוכלוסיית המחקר כ"כל האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל", ולפיכך התקיימו פגישות של 8 קבוצות מיקוד על ידי מכון "מיקוד" )בניהולם של לאה פס וחיים לפיד(, בהשתתפות 55 משתתפים יהודים בסך הכול. המשתתפים נחלקו ל 28 משתתפים ממעמד בינוני גבוה לעומת 27 ממעמד בינוני נמוך. חלוקה דומה היתה בנטיות הפוליטיות )שנבדקו על פי הצהרת המשתתפים לפני הראיון(. ההבדלים בין החתכים לא היו גדולים. נתאר תחילה את התמונה הכוללת, המאפיינת את רוב האוכלוסייה היהודית הנחקרת, ואחר כך נתייחס לכמה אבחנות דקות יותר בין ימין לשמאל ובין המעמד הגבוה לנמוך. פגישותיהן של הקבוצות נערכו במתכונת אחידה. כל פגישה נמשכה כשעתיים, ובמהלכה נחשפו המשתתפים לגירויים ושאלות דומות. לאחר מכן נערך בקרב היהודים סקר עמדות שהתבסס על ממצאי השלב האיכותני ובמסגרתו רואיין מדגם מייצג של 550 פרטים )כאמור, מתוך "כל האוכלוסייה היהודית הבוגרת בישראל"( שנערך על ידי מכון דחף. המשתתפים נדגמו בשיטת השכבות. הבדיקה התמקדה בשני חתכי גיל בעלי רקע סוציו אקונומי ונטיות פוליטיות שונות. בשל מורכבות הנושא הוחלט להתרכז בחתך אוכלוסייה המתפרש על טווח גילים מצומצם יחסית אך בעל משקל רב באוכלוסייה: בני בחתך סוציו אקונומי בינוני נמוך ובינוני גבוה, מצביעי ימין, מצביעי מרכז ומצביעי שמאל. נתוני הסקר הכמותי נאספו בראיונות טלפוניים שנערכו על סמך שאלון מובנה. עולים מחבר המדינות רואיינו ברוסית. חלק מהראיונות נערכו בדצמבר מהלך הראיונות הופסק במהלך המתקפה על עזה )"עופרת יצוקה"( וחוד ש פרק זמן מסוים אחריה, בסוף אפריל בקרב הערבים התקיימו פגישות של תשע קבוצות מיקוד בהשתתפות 87 איש, ובהם פוליטיקאים ופעילים פוליטיים, סטודנטים, אנשי חינוך, שכירים, נשים מועסקות ולא מועסקות, פעילים חברתיים, תושבי הנגב ותושבי המשולש. כמו כן נערכו שיחות מונחות ראיונות עומק עם תשעה אנשי ציבור ערבים, גברים ונשים, מתחומי החינוך, התקשורת האקדמיה, וכן ראשי ערים ומועצות מקומיות, ראשי עמותות ופעילים של החברה האזרחית. לאחר מכן נערך סקר עמדות שהתבסס על ממצאי השלב האיכותני. בקרב הערבים נערך הסקר פנים אל פנים בבית המרואיין על ידי מראיינים ששפת אמם ערבית ושהודרכו למשימה זו בידי עורכי המחקר. בסקר נכלל מדגם מייצג שנערך בקרב 407 אזרחים ערבים בני 18 ומעלה בישראל מ 30 יישובים בגליל, במשולש, בנגב ובערים המעורבות. המידע נאסף בין דצמבר 2007 לינואר סיכום המחקר שיובא כאן הוא אינטגרציה של הממצאים מן השלב האיכותני והשלב הכמותי. בפרק הראשון נביא את הממצאים העיקריים מן המחקר שנערך מי בעד שוויון? 17

19 בקרב יהודים: האם היהודים מכירים בכך שבישראל שורר אי שוויון ביניהם ובין הערבים? מה הם חושבים על כך ואיך הם מתמודדים עם הידיעה הזאת? לבסוף, נביא את הממצאים הנוגעים למה שהיהודים רוצים ומוכנים לעשות כדי לפעול לשינוי המצב, ובאילו תנאים. בפרק השני נביא את הממצאים העיקריים מן המחקר שנערך בקרב ערבים: עד כמה הם מאמינים שצריך לשרור שוויון בין ערבים ליהודים בישראל, איזה סוג של שוויון הם מבקשים, מהן השלכותיו ומהו מחירו, מי אחראי לאי שוויון, מי צריך להתפשר יותר בסוגיות העומדות על הפרק, ומהם הסיכויים להגיע לשוויון. 18 מי בעד שוויון?

20 פרק א שוויון האזרחים הערבים בעיני האזרחים היהודים: ממצאים ודיון החברה היהודית חלוקה בניתוח מצבה של החברה הערבית בישראל, בהערכת מידת האי שוויון הקיים בין האזרחים הערבים ליהודים ובקביעת הסיבות לו. בקבוצות המיקוד שערכנו בקרב היהודים גילינו כי הם תופסים את האזרחים הערבים בדרך מורכבת, רבת ממדים ורוויית סתירות, שמעורבים בה בכפיפה אחת רגשות עזים, תבניות תפיסתיות, קטעי מידע ודעות קדומות מסוגים שונים. תפיסה זו אינה מאורגנת ומעובדת בתודעת המשתתפים. להערכתנו, תחושותיהם, מחשבותיהם ודעותיהם כלפי האזרחים הערבים אינן מצויות במרכז התודעה ואינן מגובשות ואחידות. התוצאה היתה תהליך של גיבוש דעה תוך כדי דיון בקבוצות, וכנראה גם תוך כדי המענה על שאלון הסקר הכמותי. בין היתר התגלעו מחלוקות בשאלות הבאות: האם האזרחים הערבים מופלים לרעה? אם כן, במה מתבטאת האפליה ומהם הגורמים לה? האם מצבם הנחות של האזרחים הערבים לעומת האזרחים היהודים נובע מאפליה? האם תרבותם של האזרחים הערבים היא הגורם למצבם? מעל לשאלות אלו מתנוססת השאלה מהי המשמעות של אפליית קבוצת מיעוט לחברה הישראלית: מהן ההשלכות של אפליה זו על חברה התופסת את עצמה כחברה ערכית ודמוקרטית? מידת האי שוויון ]להיות ערבי זה[ מצב של דיכאון, לא רוצה להיות ערבי ישראלי, זה קיפוח כל הזמן... הייתי חשה שאני מיותרת במדינה שהיא לא של כל אזרחיה. הם כמו נטע זר כאן. היחס הוא של כבדהו וחשדהו. רואים ערבי, לא רואים בן אדם, רואים קודם כל משהו רע, אולי מחבל... ישר חושדים בו. בכל קניון ואפילו בית חולים הם עוברים בדיקות קשות. לנו נותנים בקלות לעבור, אותם ממש עוצרים ובודקים ולפעמים לא נותנים להם להיכנס. כשהמשתתפים היהודים בקבוצות המיקוד נשאלו באופן ישיר על מידת השוויון בין יהודים לערבים בישראל, היתה הסכמה כמעט מלאה שיש מידה כזו או אחרת של אי שוויון. מידת הפער היתה נושא לוויכוח: גודלו ועוצמתו, היקפו, התחומים שבהם הוא מורגש יותר או פחות כל אלה שנויים במחלוקת, וכך גם הפרשנות על משמעותו של חוסר השוויון. מי בעד שוויון? 19

21 רוב האזרחים היהודים מבינים את מצבם של האזרחים הערבים בישראל ואף מגלים אמפתיה לקשייהם, לתחושת העלבון שלהם ולתפיסת הקושי בהשגת שוויון מלא. ואולם, הממצאים באוכלוסייה היהודית מלמדים על אמביוולנטיות. מצד אחד ניכרים גילויים ברורים של אמפתיה לקשיים של הערבים, ומצד אחר ראייה פסימית ולא נאיבית בנוגע למידת התיקון שניתן להשיג בשלב זה. הכרה באי שוויון בפני המרואיינים הוצגה השאלה: "האם לדעתך האזרחים הערבים בישראל מופלים או לא מופלים לרעה?" טבלה מס' 1 מציגה את תגובות המרואיינים. טבלה מס 1: הכרה באי שוויון בקרב היהודים, לפי ותק בארץ )באחוזים( לדעתך, האזרחים הערבים כלל המדגם ותיקים עולים כלל לא מופלים מופלים במידה מסוימת מופלים במידה ניכרת מופלים במידה רבה לא השיבו סך הכול התשובות מראות כי 74% מהאזרחים היהודים מכירים בכך שהאזרחים הערבים מופלים לרעה, וכתוצאה מכך קיים אי שוויון בין אזרחים יהודים לערבים בישראל. זהו ממצא עיקרי המעיד כי רוב האזרחים היהודים מכירים בכך שהאזרחים הערבים מופלים לרעה. ואולם עולה מהטבלה גם כי רבע מהאזרחים היהודים חושבים שהאזרחים הערבים לא מופלים לרעה כלל. משתתפים בקבוצות המיקוד שהכירו באפליה התבטאו כך: "להרגיש כל הזמן סוג ב', נחות... לא יודעים את הזכויות שמגיע להם. הם מסכנים." "קשה לחשוב עליהם, אני לא מקנאה בהם... להרגיש שמוות של ערבי לא שווה מוות של יהודי... זה עצוב, כי זו תחושת קיפוח עמוקה שמלווה בכל מקום." 20 מי בעד שוויון?

22 מתייחסים אליהם מאוד לא יפה... מעליב מאוד מה שעושים להם... זה להיות עם ולהרגיש בלי, להרגיש בחוץ כל הזמן ובכול זה לא פשוט הבדיקות שעושים להם בכל מקום. משפיל." "הערבי כאן הוא אזרח מסוג ב'. איך שלא תסתכל על זה הם מקופחים" מנגד, יש גם שהתבטאו כך: "שוויון זה ביטוח לאומי, כספים, דעות פוליטיות... יש להם שוויון מלא, גם בפני החוק. תראה לי בית משפט שיפלה ערבי. ומי שרוצה להצליח כאן מהם, יכול גם כלכלית וגם מקצועית." "אין אי שוויון. ערבי יכול להיות מה שהוא רוצה מדען, רופא וכדורגלן... הוא יכול לבחור לכנסת, להביע את דעותיו גם נגד המדינה אז איפה יש אי שוויון?" "כשעוברים בוואדי עארה ורואים את הווילות שלהם, או בכפרים בגליל, אז איפה האי שוויון?! יש להם בתים יפים, מכוניות מפוארות... נוח להם לחשוב ככה." "התקשורת מנפחת את הנושא... גם כשפה ושם יש הזנחה, היא עושה מזה רעש גדול." מבדיקת הקשר עם משתנים סוציו דמוגרפיים עולה כי הק רבה לדת היא המשתנה העיקרי שמסביר את השונות בין אנשים באשר לתפיסת האפליה של האזרחים הערבים. חלקם של המסורתיים והדתיים שטוענים שהערבים כלל לא מופלים לרעה גדול משמעותית מהחלק המתאים בקרב החילונים )35% לעומת 15%(. לעומת זאת, חלקם של החילונים הסבורים כי הערבים מופלים לרעה במידה ניכרת או במידה רבה גבוה מאשר החלק המתאים בקרב הדתיים 44%( לעומת.)21% במשחק הזה היום כולנו מפסידים גם אנחנו גם הם. בואו נקרא לזה בשמו, זה כאילו נכנסנו לאיזו ביצה שאף אחד לא רוצה בה. זה צריך לספק גם את הישראלים וגם את הערבים להראות את הרווח, להראות לשני הצדדים שהמצב לא טוב להם ורק מזיק, ואם ינסו משהו אחר זה יהיה טוב. בקרב הדתיים אין משתנה מסביר נוסף. בקרב החילונים יש משתנה מסביר נוסף ותק בארץ. חלקם של העולים החילונים שחושבים שהערבים לא מופלים לרעה כלל גבוה יותר באופן דרמטי מאשר החלק המתאים בקרב החילונים הוותיקים )37% לעומת 9%(. בקרב העולים החילונים יש משתנה מסביר נוסף הגיל: בקרב בני 41 ומעלה בקבוצה זו, חלקם של מי שחושבים שהערבים לא מופלים לרעה גבוה משמעותית מהחלק המתאים בקרב צעירים יותר )51% לעומת 17%(. מי בעד שוויון? 21

23 טבלה מס 2: השלמה עם מצב של אי שוויון בקרב היהודים )באחוזים( לא מסכים/ נוטה לא להסכים נוטה להסכים/ מסכים לא השיבו סה"כ האי שוויון בין האוכלוסייה היהודית והערבית בישראל לא מפריע לי כיוון שישראל מוגדרת כמדינת העם היהודי היא לא יכולה להיות שוויונית לערבים אזרחי המדינה לא מגיע שוויון מלא קידום השוויון של האוכלוסייה הערבית הוא אינטרס של מדינת ישראל ניתן להגיע לשוויון מלא בין האוכלוסייה הערבית ליהודית בישראל לא משנה מה תעשה הממשלה, אי אפשר להגיע לשוויון בין יהודים לערבים בישראל לא משנה מה יעשה הרוב היהודי, אי אפשר להגיע לשוויון בין יהודים לערבים בישראל ממצאי המחקר מראים שחוסר השוויון של אזרחי ישראל הערבים מפריע ליותר ממחצית מהאוכלוסייה היהודית בישראל )53%(. יתר על כן, משאלה אחרת נמצא כי לתפיסתם של 60% מהיהודים, קידום השוויון הוא אינטרס של המדינה. ממצא חשוב נוסף הוא כי 64% מהאזרחים היהודים אינם מסכימים או נוטים לא להסכים עם הקביעה שלערבים אזרחי המדינה לא מגיע שווין מלא, ובמילים אחרות הם נוטים לחשוב, לפחות ברמה ההצהרתית, כי ראוי שיהיה שוויון מלא בין יהודים לערבים. להערכתנו, האי שוויון מנוגד לתפיסה הערכית של האזרחים היהודים כיחידים וכחלק מן הקולקטיב הישראלי יהודי הציוני: הוא פוגע במרכיב חשוב של הזהות האישית, החברתית והלאומית ובתפיסתם כי הם טובים יותר משכניהם במזרח התיכון. זוהי 22 מי בעד שוויון?

24 פגיעה המצריכה התייחסות ומענה. לדברי מרבית היהודים, מדינת ישראל צריכה להיות שוויונית כלפי כל אזרחיה. רובם הגדול )64%, ובצורה בולטת יותר עולים חדשים( חושבים כי פערים כלכליים הם הוגנים רק אם יש שוויון הזדמנויות. הממצאים מראים בבירור כי מרבית היהודים חושבים שמצבה של האוכלוסייה הערבית לא תואם את הערכים שהמדינה והחברה הישראלית מתיימרת להחזיק בהם. הדברים באו לידי ביטוי בהתייחסות של משתתפי קבוצות המיקוד, אשר התבקשו לתאר את עצמם כהורה ערבי המסייע לבנו לכתוב חיבור על הערבים בישראל: "הייתי מספר לילד ]שאמור לכתוב חיבור על הנושא[ שערבי פה לא באותו מעמד כמונו. הם מקבלים יחס לא צודק שאני מבין אותו... אבל יחס לא צודק לא שווה לנו, שאני לא תמיד מסכים לו." "הייתי מתחיל ללמד את הילד להגדיר ערבי על פי התרבות שלו. שילמד מה זה ערבי בעצם כאדם, קודם כול, לחקור מה זה ערבי, איך הוא חי כשווה בין שווים. בחלק השני שישווה איך הוא חי במדינת ישראל, מהן הזכויות שלו, שישווה ילד ערבי לילד יהודי ויראה לבד מה ההבדל, מה יש לו כילד ערבי לעומת הילד היהודי... מה לא בסדר כאן ואיך אפשר לשנות את המצב." " תלוי בהורים מה הם רוצים לספר לילד לפי המצב האמיתי, או משקפיים יותר ורודות שהילד יוכל לסבול את זה..." "אני לא הייתי מספרת לילד שהם חיו כאן במשטר צבאי עד אמצע שנות השישים... הייתי נמנעת לומר לו את זה כי זה כבד." יוצא אם כן כי בעיקרון, מרבית האזרחים היהודים בישראל סבורים שהמדינה צריכה לנהוג בשוויון כלפי כל אזרחיה יהודים וערבים. רוב האזרחים היהודים גם מכירים באפליית האזרחים הערבים, וחשוב לא פחות עמדתם היא שהמצב הזה צריך להשתנות. כמו בסוגיית ההכרה באי שוויון, גם בסוגיית ההשלמה/הסכמה עם האי שוויון בדקנו את הקשר בין מאפיינים סוציו דמוגרפיים לעמדות. מצאנו כי ק רבה לדת היא המשתנה העיקרי שמסביר את השונות בין אנשים באשר לנכונותם להשלים או להסכים עם אי שוויון, כלומר שחלקם של התומכים באי שוויון או מסכימים אתו יורד בהדרגה: בקרב הדתיים או החרדים הוא הגבוה ביותר, בקרב המסורתיים הוא נמוך יותר, ובקרב חילונים הוא הקטן ביותר. בקרב הדתיים, חלקם של התומכים באי שוויון גבוה בקרב בני 16 ומטה יותר מאשר בקרב מבוגרים יותר. בקרב המסורתיים המשתנה המסביר הנוסף הוא רמת ההשכלה: חלקם של התומכים באי שוויון גבוה יותר בקרב מי שאין להם תואר אקדמי מאשר בקרב מי שיש להם תואר אקדמי. בקרב מי בעד שוויון? 23

25 החילונים יש משתנים מסבירים נוספים. הראשון הוא ותק בארץ. העולים מסכימים לאי שוויון יותר מאשר ותיקים. בקרב החילונים הוותיקים נמצא המשתנה המסביר השני, הבדל בהתאם לרמת ההשכלה: חלקם של חילונים ותיקים התומכים באי שוויון גבוה יותר בקרב חסרי השכלה אקדמית מאשר בקרב בעלי השכלה אקדמית. לסיכום, הקבוצה התומכת או מסכימה יותר מכול לאי שוויון היא דתיים בני 16 ומטה. הקבוצה שמסכימה פחות מכולם עם האי שוויון היא חילונים ותיקים בעלי השכלה אקדמית. מחיר האפליה הדיסוננס של האזרחים היהודים מרבית היהודים בישראל מעידים על עצמם כי הם מכירים את הציבור הערבי ממפגשים יומיומיים: 63% ממשתתפי המדגם טענו שהם פוגשים ערבים מדי יום או לעתים קרובות, לעומת 37% שהשיבו כי הם פוגשים ערבים לעתים רחוקות או כמעט אף פעם. עדות עצמית זאת, גם אם נראה שאינה משקפת מציאות מדויקת,* מצביעה על תחושת "אינטראקציה נתפסת" של היכרות המספיקה כדי להתייחס למצבם של הערבים ולהביע עמדות ורגשות לגביו. מן המחקר עולה כי קבוצות מסוימות באוכלוסייה היהודית מביעות אמפתיה למצבם הקשה של האזרחים הערבים בישראל. בנקודה זו ראוי לשים לב להבדלים בין קבוצות שונות. כאמור, בעוד שהיהודים הדתיים סבורים שלא צריך להיות שוויון, הציבור היהודי חילוני הוותיק והמשכיל הוא המוטרד ביותר מהאי שוויון בחברה הישראלית. יש הסבורים כי קבוצה זו היא נציגת האתוס הציוני המקורי, המחויבים יותר לתפיסת השוויון. על פי העולה מן המחקר, אחד המחירים שמשלמת חלק מהאוכלוסייה היהודית המוטרדת מהאי שוויון )כאמור, יותר ממחצית מן היהודים( על אפליית האוכלוסייה הערבית בישראל הוא פסיכולוגי ערכי וניתן לכנותו דיסוננס קוגניטיבי: מצד אחד, היהודים בישראל תופסים את עצמם כדמוקרטים החיים בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. תפיסה זו מובילה ישירות להשקפה התומכת בשוויון בין כל האזרחים. מצד שני, כפי שראינו, מרבית הציבור היהודי בישראל סבור כי האוכלוסייה הערבית בישראל מופלית לרעה. מכאן שאין באמת שוויון, ולכן מידת הדמוקרטיה הישראלית לא ברורה. זהו מחיר כבד לקבוצת אוכלוסייה שהאתוס המכונן שלה מבוסס בעיניה על צדק ושוויון. הכרה בחוסר השוויון ובדיסוננס שהוא יוצר יכולה להוביל לשלוש אסטרטגיות אישיות/קבוצתיות להתגבר עליו. ממצאי המחקר לא מצביעים באופן חד משמעי על דרך התמודדות אחת: 1. ספקות לגבי צדקת הדרך: קבוצה קטנה מאמצת את האסטרטגיה הזאת תוך אובדן האמון בדרך שהלכה בה מימין או משמאל. * נראה כי ישנו פער בין "תפיסת אינטראקציה" לבין אינטראקציה שוטפת בפועל. להערכתנו, מרבית היהודים בישראל אינם נפגשים על בסיס קבוע עם ערבים, אם כי על פי המחקר הם מרגישים כך. 24 מי בעד שוויון?

26 2. רצון לשנות את המצב ולפעול למען שוויון מלא: קבוצה גדולה יותר )אם כי לא הרוב( בוחרת באסטרטגיה זו. הממצאים לא מלמדים איך בדיוק הם יעשו זאת. 3. האמונה שאי אפשר ליישם את האידיאלים והערכים הדמוקרטיים במלואם, כלומר השלמה עם שוויון מוגבל של הערבים בישראל: מניתוח מכלול החומר נראה כי החלק הגדול ביותר של היהודים החשים בדיסוננס הקוגניטיבי מתמודדים איתו באמצעות האסטרטגיה השלישית. עם זאת, ברור כי אזרחים אלה חושבים שאפשר לפעול להרחבת השוויון )כפי שנראה בהמשך(. הסכמות וחילוקי דעות מובן כי קבוצת המיעוט שואפת לשוויון מלא במדינה שבה היא חיה. מנקודת המבט של האוכלוסייה הערבית בישראל, יש לה זכות טבעית ודמוקרטית לחיים בשוויון מלא לקבוצת הרוב היהודי, ללא תנאים והתניות. אולם אחד הממצאים העיקריים של המחקר בקרב האזרחים היהודים הוא שבעיניהם הציפייה והדרישה הזאת לא ניתנת למימוש מלא במצב הנוכחי. טבלה מס' 3: ציפיות יהודים לגבי ויתורים מצד הערבים )באחוזים( נוטה לא להסכים / לא מסכים מסכים / נוטה להסכים לא השיבו סה"כ תמורת שוויון כלכלי מלא הערבים צריכים לוותר על שוויון בסמלי המדינה תמורת שוויון כלכלי מלא הערבים צריכים לוותר על דרישתם לשינוי האופי היהודי של המדינה הערבים צריכים לוותר על נאמנותם לעם הפלסטיני ולהזדהות עם מדינת ישראל ** חברי קבוצת הרוב מחזיקים בדעה שהערבים צריכים לשלם מחיר כלשהו ולוותר על חלק מציפיותיהם כדי להשתלב בצורה מלאה ושוויונית יותר בחברה הישראלית. ** ראוי לציין כי בנקודה זו קבלנו תוצאות שונות בהקשרים שונים, שכן לשאלה "האם מדינת ישראל צריכה להכיר באזרחיה הערבים כמיעוט לאומי וכחלק מהעם הפלסטיני" ענו 48% מהיהודים בחיוב. עוד על כך בהמשך. מי בעד שוויון? 25

27 האזרחים היהודים חושבים שצריך ואפשר להגיע לעצמאות רבה יותר של החברה הערבית בתחומי הכלכלה, החינוך, הדת והתרבות, ומוכנים ללכת כברת דרך לקראת שוויון האזרחים הערבים אבל בתמורה הם מצפים מן הערבים לוותר על הרצון לשנות את אופיה היהודי של המדינה ואת סמליה. ממצאים אלו מעידים על מחלוקת עם העמדות של האזרחים הערבים. יש להם, למשל, זכויות באוניברסיטה, אפליה מתקנת, להם יותר קל להתקבל מאשר לסטודנטים שלנו." הם לא משרתים בצבא, לא עושים שום שירות והם מרוויחים שלוש שנים ביחס אלינו." הם לא משלמים מיסים כמונו, לא מס הכנסה ולא ארנונה... הם מצפים שהמדינה תיתן להם איפה שהם צריכים לתת מיסים לרשות. הם מתחמקים ואז אין תשתית. בקבוצות המיקוד בלט מיעוט ההתייחסות לאי שוויון מבחינת הזכויות הלאומיות. כשמנו המשתתפים את תחומי האי שוויון הם התייחסו בעיקר לתשתיות, לאפשרויות תעסוקה וכדומה, כלומר לפער שהאזרח הערבי חווה כיחיד במדינה וכחלק מקבוצה מקופחת. רק לעיתים רחוקות הוזכר באופן ישיר וברור שהוא אינו שווה לעמיתו היהודי בכך שאין לו זכויות כקבוצה לאומית, הן ברמה הסימבולית )דגל, המנון וכו'( והן ברמה המעשית )שותפות שוויונית במוסדות ההחלטה והביצוע של המדינה(. בקבוצות המיקוד עלה ממצא מעניין: הזכויות הלאומיות מובאות כהסבר וכהצדקה לאי שוויון, אבל האי שוויון עצמו כמעט ואינו מנותח כפער בזכויות לאומיות. יש כאן דיסוננס נוסף: בפרדיגמה שבה מדינת ישראל היא מדינה יהודית לא עולה על דעת הרוב לחשוב על הזכויות החסרות של המיעוט כזכויות לאומיות. אבל, מכיוון שבאותה עת יש מי שמערערים על הפרדיגמה הזאת, היהודים לא מעוניינים לדון בכך, משום שבכך הם כבר מזמינים את הצד השני למשא ומתן על מה שלא אמור להיות נתון למשא ומתן. בנוסף, רוב היהודים בישראל מבינים כי האזרחים הערבים נתונים במצב בעייתי. מן המחקר עולה באופן ברור כי הם יודעים שהאזרחים הערבים מצויים במצב של קיפוח מתמשך מצד הרשויות וחשדנות מצד החברה היהודית. הסתכלות זו על אזרחי ישראל הערבים מביאה את האוכלוסייה היהודית להיות חצויה בסוגיית ההכרה בהם כמיעוט לאומי. כמחצית מהאזרחים היהודים חושבים שהמדינה צריכה להכיר באוכלוסייה הערבית כמיעוט לאומי, ומחציתם חושבים להפך. בשאלה אחרת במחקר ענו 68% כי הם תומכים בכך שהאזרחים הערבים יוותרו על זהותם הפלסטינית ויגדירו את עצמם רק כערבים ישראלים ממצא המעיד על מצב בעייתי שבו קבוצת הרוב מנסה לקבוע לבני קבוצת המיעוט כיצד עליהם להגדיר את עצמם. נראה כי החברה היהודית בישראל מצפה מן המיעוט הערבי לוותר על 26 מי בעד שוויון?

28 חלומו לשוויון מלא ולחיים במדינה בעלת אופי לאומי שהם יכולים להזדהות איתו. למעשה, לרוב היהודי יש ציפייה שהמיעוט הערבי יוותר, כמו הרוב היהודי, על הציפייה למימוש האידיאל הדמוקרטי של שוויון מלא. ואולם, כמחצית היהודים )52%( אינם חושבים כי הערבים צריכים לוותר על ייצוג בסמלי המדינה תמורת שוויון כלכלי אף כי בפועל אינם מוכנים לוותר על בלעדיות בסמלי המדינה. במילים אחרות, היהודים מבינים את הרצון להיות מיוצג בסמלים. בנוסף, קרוב למחצית )47%( מן האוכלוסייה היהודית אינה חושבת שהערבים צריכים לוותר על דרישתם לשינוי אופי ה היהודי של המדינה תמורת שוויון כלכלי מלא. תפיסת מציאות זו, של חוסר יכולת לממש שוויון מלא בין יהודים לערבים בישראל, קיימת גם בקרב מיעוט באזרחים הערבים. 18% מהאזרחים הערבים בישראל מסכימים או נוטים להסכים כי תמורת שוויון חומרי מלא עליהם לוותר על דרישותיהם לשינוי האופי היהודי של המדינה, ו 20% מהם מסכימים או נוטים להסכים לוותר על ייצוג בסמלי המדינה תמורת שוויון חומרי מלא. מלבד אלה, 24% מהאזרחים הערבים חושבים או נוטים לחשוב כי לא צריך להיות שוויון בין אזרחים יהודים לערבים משום שהערבים אינם ממלאים את כל חובותיהם האזרחיות. זוהי הערבי נתפס אוטומטית כמו משת"פ עם הלאום הערבי, ללא קשר עם הבנאדם עצמו. התווית מודבקת עליו." מצד אחד, אתה לא ישראלי, אבל אתה פה, בישראל, עם תעודת זהות כחולה. מצד שני, אם תלך לשטחים יראו בך ערבי ישראלי... לכן הם נמצאים בקונפליקט מאוד רציני של בעיה לשייך את עצמם לפה, מצד שני הם שייכים גם לשם. קבוצת מיעוט בקרב האזרחים הערבים, שעמדותיה דומות לאלו של רוב האזרחים היהודים, שכן בעיני מרבית האזרחים הערבים בישראל )72%( ערך השוויון יתבטא בהכרת המדינה באזרחיה הערבים כמיעוט לאומי וכחלק מהעם הפלסטיני ומהאומה הערבית, ציפייה שאיננה קבילה על קבוצת הרוב היהודי. בסוגיה המטרידה ביותר את האזרחים הערבים הפקעת הקרקעות כ 75% מהערבים חושבים שהמדינה צריכה לוותר הרבה יותר. רק מיעוט מבוטל )11%( חושב שעל הערבים לוותר יותר. מנגד, רק מיעוט קטן של האזרחים היהודים )14%( חושב כי על המדינה לוותר יותר בסוגיית הפקעת הקרקעות לטובת האזרחים הערבים. 53% חושבים שעל הערבים לוותר יותר, ועוד 13% שלא חושבים שצריך להיות שוויון כלל. ממצאים אלה מעידים על פער גדול בין העמדות של יהודים וערבים בישראל, ועל חוסר התאמה בין המאוויים של האזרחים הערבים למאוויים של האזרחים היהודים. האזרחים היהודים והאזרחים הערבים מעוניינים בשיפור יחסי השוויון ובקידומם, מי בעד שוויון? 27

29 אך שתי הקבוצות אינן מצפות לשילוב מלא. למעשה, ניתן לומר שלפחות בסוגיה אחת יש תמימות דעים בין האזרחים היהודים לערבים בישראל השאיפה לשלב את הערבים בחברה הישראלית תוך הפרדה בין שתי קבוצות האוכלוסייה. כך למשל, 59% מהאזרחים היהודים הביעו תמיכה בחיים בנפרד )כלומר ביישובים נפרדים או בשכונות נפרדות( אך במעמד שווה. אף קבוצה לא מעוניינת בחיים משותפים מבחינת מגורים ומערכות חינוך, אך יש ציפייה לשילוב בחיים הכלכליים, החברתיים והפוליטיים )ועל כך בהמשך(. במלים אחרות, שתי הקבוצות מבקשות לשמור על מסגרת תרבותית ודתית נפרדת, ובד בבד לצמצם את האי שוויון. נכונות לשינוי הרמה ההצהרתית האם יש בחברה היהודית נכונות לשינוי האי שוויון והאפליה של האזרחים הערבים? האם הרוב היהודי מוכן לשוויון מלא בין יהודים לערבים בישראל? את התשובות לשאלות אלה ננסה לתאר בשתי רמות. בשלב ראשון נבחן את הרמה ההצהרתית ערכית, ובהמשך ננסה לבחון את ההיתכנות המעשית שלה. ראינו כי חברי קבוצת הרוב היהודי בישראל חווים דיסוננס קוגניטיבי עקב הסתירה בין התפיסה כי הם חיים במדינה דמוקרטית ובין המציאות, שבה שורר חוסר שוויון בין יהודים לערבים. דיסוננס קוגניטיבי הוא גורם מעורר. בקרב האוכלוסייה היהודית מתעוררת אפוא מוטיבציה לשינוי חוסר ההתאמה הזה מוטיבציה לתיקון העיוות של אי שוויון בין יהודים לערבים בישראל. רוב היהודים בישראל אינם סבורים כי הגדרת המדינה כמדינה יהודית עומדת בסתירה לעקרונות דמוקרטיים. 53% ממשתתפי המחקר לא קיבלו את הטענה כי הגדרתה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי אינה מאפשרת לה להיות שוויונית. במילים אחרות, כמחצית מהאוכלוסייה היהודית בישראל סבורה כי העובדה שהמדינה היא יהודית לא צריכה למנוע שוויון זכויות לאזרחים הערבים. כאמור, שני שלישים )64%( מהאזרחים היהודים חושבים שלאזרחים הערבים מגיע שוויון מלא. יתרה מזו, 64% מהאזרחים היהודים חושבים כי השוויון בין יהודים לערבים הוא באחריות של כל אזרח ואזרח ולא רק באחריותה של הממשלה. אצל חלק מן הנחקרים הנכונות לשינוי חזקה כל כך, עד שהם הביעו תמיכה בתוכנית לצמצום הפערים תוך נכונות לשלם על כך מחיר אישי. 25% מהאזרחים היהודים מוכנים להיפגע מכך אישית, ועוד 13% נוטים לתמוך בתוכנית כזאת. המשמעות היא שקרוב ל 40% מהאזרחים היהודים מביעים תמיכה בצמצום פערים גם אם ייפגעו מכך באופן אישי. זהו ממצא דרמטי המעיד כי יש פוטנציאל לגיבוש רוב שיתמוך בתוכנית לקידום השוויון. 28 מי בעד שוויון?

30 זאת ועוד: חלק ניכר מן האזרחים היהודים אינם חושבים כי האזרחים הערבים צריכים לוותר על הייצוג בסמלי המדינה ועל הדרישה לשינוי אופיה היהודי, אם כי ככל הנראה אינם תומכים בהחלפה של הסמלים אלא אולי בתוספת כלשהי שתבטא את הזהות הערבית. ממצא זה נמצא במתח עם עמדות שהובעו בתשובה לשאלות אחרות, ואשר עולה מהן כי האזרחים היהודים אינם מוכנים לוותר על האופי היהודי של המדינה או לשתף את האזרחים הערבים בסמליה. אפשר לראות כאן את מערכת העמדות המורכבת של האזרחים היהודים, הנקרעים בין תפיסתם הדמוקרטית )שיתוף בסמלים ושינוי אופי המדינה(, ובין הרצון לשמור על אופיה היהודי של המדינה וסמליה ולא הם לא מזדהים עם המדינה, מחכים לנו שניפול, אז למה לתת להם? הרי ככל שלהם יהיה יותר לנו יהיה פחות, ויהיה רע יותר. הם לא ישתנו בדעותיהם, וכשהם יהיו חזקים, הם יחסלו אותנו." הערבי הישראלי לא מכיר במדינה, לא מזדהה איתה, הוא חי כאן אבל מזדהה עם הפלשתינאים. במלחמה הם לא היו איתנו, וכשיש פיגוע הם שמחים. אם יהיה להם יותר כוח אנחנו נפסיד, הם ינצלו את זה נגדנו." אי אפשר סתם להתייחס לערבים כמופלים; אנחנו במצב של מאבק על הזכות לחיות כאן. הם עם ההזדהות שלהם עם הלאום הערבי ואנחנו עם הצרכים הלאומיים שלנו... המצב הבלתי אפשרי הזה מכתיב גם לערבי וגם לנו את דרך ההתנהגות, אבל האחד מתנגש באחר. להסתכן בשינוים. זהו ביטוי נוסף של הדיסוננס של האזרחים היהודים באשר לאופי המדינה וליחסיה עם האזרחים הערבים: מצד אחד, כאנשים המאמינים בשוויון, הם מגלים הבנה לאזרחים הערבים ותומכים בהם וברצונם לזכות לביטוי בסמלים שיוביל ליותר הזדהות עם המדינה. מצד שני, כיהודים הרוצים מדינה יהודית, הם מפגינים חוסר נכונות לוותר על הדומיננטיות היהודית. אין מדובר כאן רק בדיסוננס; העמדה של היהודים מעידה על פער בין אמפתיה והבנה אישית למצבם של האזרחים הערבים כיחידים ובין חוסר אמפתיה וחוסר הבנה שלהם ברמה הקבוצתית. ואכן, בקבוצות המיקוד באוכלוסייה היהודית היו גילויי אמפתיה למצבם של האזרחים הערבים והבנה כנה לקשייהם כמיעוט ערבי במדינה יהודית ציונית, הנמצאת בקונפליקט עם אחיהם הפלסטינים וחלק מן העולם הערבי. חלק מהמשתתפים בקבוצות הציגו גישה בעלת ממד אישי חברתי רגשי ויחס ערכי השולל חוסר שוויון. עם זאת, נשמעו גם גילויים של גישה הגורסת כי לא ניתן להגיע לשוויון, ומשקפים יחס ערכי לאומני המבין את חוסר השוויון ומקבלו. כאשר בוחנים את הצהרות חברי קבוצת הרוב בנוגע להיעדר השוויון של האזרחים הערבים, אפשר לחוש אופטימיות מסוימת וציפייה לקידום השוויון. כמה ממצאים מי בעד שוויון? 29

31 כמו 40% שמוכנים לתוכנית צמצום פערים תוך פגיעה אישית נשמעים מהפכניים ממש. האומנם יש נכונות כזו בקרב היהודים, או שאלה הם רק דברים שקל להצהיר? האם מדובר רק בהתייחסות תיאורטית המבוססת על תפיסה עקרונית של שוויון כערך מרכזי, או בנכונות לצעד מעשי בישראל? הנכונות לביטול האי שוויון כאמור, מרבית האוכלוסייה היהודית בישראל מצהירה על נכונות להתמודד עם חוסר השוויון בין יהודים לערבים, וישנה מוטיבציה לפעול לביטול הדיסוננס הקוגניטיבי הנובע מהתפיסה הדמוקרטית בד בבד עם הבנה כי בפועל שורר חוסר שוויון. היהודים מביעים נכונות הצהרתית לתת לאתוס הדמוקרטי ביטוי וליישמו הלכה למעשה, ולקבוצה לא מבוטלת יש אפילו נכונות להיפגע אישית בשל צמצום הפערים. אפשר אם כן להצביע על שתי צורות התמודדות עם הקונפליקט בין ערכי הדמוקרטיה ובין חוסר השוויון: 1. ממד ערכי נורמטיבי ממד זה נתן את הטון בשלבים הראשונים של קבוצות המיקוד. זהו הממד המכיר באי שוויון אך אינו מרוצה ממנו. מצב עניינים זה לא תואם את הערכים שהחברה הישראלית מתיימרת להחזיק בהם חברה שאמורה להיות דמוקרטית, שוויונית ובעלת רגישות לאחר. הממד הערכי נורמטיבי מבטא נכונות לפעולה לכיוון השוויון הדרוש. 2. ממד של פעולות קונקרטיות יחד עם הממד הערכי נורמטיבי, שיש לו מרכיבים אמוציונליים ברורים, מתקיים הממד המעשי, הבוחן את משמעויות היישום של השאיפות הערכיות ואת השלכותיהן. תהליך העבודה בקבוצות המיקוד חשף דינמיקה מחשבתית מעניינת. הממד המעשי בא לידי ביטוי בשלבים מתקדמים יותר של החשיבה הקבוצתית. אחרי הבעת השאיפה לשוויון בשם עקרונות הדמוקרטיה, נשמעה התייחסות מעשית יותר ושילוב של היבטים נוספים מלבד ערכים ועקרונות. במחקר הכמותי נמצא כי כדי להשיג את המטרה הביעו האזרחים היהודים נכונות לחלוקת משאבים כלכליים )53%( ותמכו בחקיקה שתקבע כי האזרחים הערבים יקבלו את חלקם היחסי בתקציב המדינה )57%(. כמו כן ישנה תמיכה בייצוג הולם של ערבים במוסדות המדינה )55%(. 30 מי בעד שוויון?

32 טבלה מס' 4: נכונות לנקוט צעדים לשוויון בקרב יהודים )באחוזים( לא מסכים / נוטה לא להסכים מסכים / נוטה להסכים לא השיבו סה"כ אתמוך בתוכנית לצמצום פערים בין היהודים והערבים גם אם היא תפגע בי אישית צריך לתת העדפה לאזרחים ערבים בקבלה למוסדות להשכלה גבוהה השוויון בין היהודים לערבים הוא באחריות של כל אזרח ואזרח ולא רק באחריות הממשלה קידום השוויון של האזרחים הערבים יגדיל את נאמנותם למדינה יש לקבוע בחוק שהאזרחים הערבים יקבלו את חלקם היחסי בתקציב המדינה כפי שרואים בטבלה מס' 2, מחצית מהיהודים )54%( סבורים כי אי אפשר להגיע לשוויון זכויות מלא בין יהודים לערבים אזרחי ישראל. מעניין לראות כי אחוז זהה של האזרחים הערבים )54%( חושבים באותה צורה )ר' טבלה מס' 11 בפרק השני(. לתפיסה זו של האזרחים היהודים אופי דטרמיניסטי למדי: לדעתם לא ניתן להגיע לשוויון מלא ולא משנה מה תעשה הממשלה )57%( או מה יעשה הרוב היהודי )55%( )ר' טבלה 2(. באופן לא מפתיע, התפיסה הפסימית בולטת יותר בקרב אזרחים ערבים המבינים את המציאות באותה צורה, אם כי בעוצמה רבה יותר. לא משנה מה תעשה הממשלה או מה יעשה הרוב היהודי )68% ו 69% בהתאמה אצל הערבים(, לא ניתן להגיע לשוויון זכויות מלא לערבים בישראל. ואם כך הם פני הדברים, הרוב היהודי מקבל פתרון חלקי ומוכן לחיות אתו. הרצון לשינוי שהביעו משתתפי המחקר היהודים נובע מן ההיבט הערכי, אך גם מן ההכרה שהמצב אינו מועיל ומן התפיסה כי קידום השוויון של האזרחים הערבים הוא אינטרס של המדינה )60%(. זהו הגורם לפתיחות לשילובם ולהאצת השוויון הנובע מכך, בכמה מישורים. מי בעד שוויון? 31